נשמתי עמוק. בטוח שהיא רוצה לסחוט אותי, הכלבה.
"אל תדאגי, אני לא אגלה," אמרה כאילו קראה את מחשבותיי, "לי יש אולר."
"גלי, מה את לעזאזל רוצה ממני?" שאלתי, וקרעתי את הפנקייק במזלג.
"אני רוצה את האקדח."
"זיבי."
"שתשאילי לי אותו רק ליום!"
"זיבי."
"טוב. זה יפגע רק בך, תאמיני לי."
"את מאיימת עליי עם אולר?" צחקתי, "חמודה שלי, האקדח שלי מאוד עצבני עכשיו, תיזהרי שלא יפלוט עלייך כדור."
"אני לא אמרתי שאני אפגע בגוף שלך."
הבטתי בעיניה. עוד שניה חנקתי אותה.
"אם תיגעי באחותי.."
"לא לא," חייכה, "אני לא אפגע באחות הקטנה והמתוקה שלך. אני אפגע בעתיד שלך. נראה אותך שורדת פה עד גיל שמונה עשרה," חייכה. נשמתי עמוק והתעלמתי ממנה למשך כול הארוחה.
אחרי ששמתי את מיה בגן, הלכתי לבית ספר. בשעתיים האחרונות היה טקס לילדי כיתות ז', אז התגנבתי החוצה. נכנסתי לחנות שוקולדים קטנה שראיתי שקרובה לגן של מיה. אישה בת שלושים בערך הייתה בחנות, עם ילדה קטנה בת חצי שנה בערך. "סוף סוף מישהו נכנס ללפה אחרי שנתיים וחצי," נאנחה האישה. חייכתי במבוכה. "אני יכולה שוקולד חלב?" שאלתי. היא חייכה. "מיד מגיעה," אמרה. היא נכנסה למטבח והביאה לי שוקולד עטוף בבד אדום ורך. ראיתי שקשה לה. היא התיישבה ונאנחה. "עשר שקל," אמרה. היא בחנה אותי.
"חמש בשבילך," הוסיפה.
"לא לא," אמרתי, "אני לא יכולה," אמרתי והבאתי לה מטבע של עשרה שקלים.
היא חייכה אליי. "אני מחפשת עובדת. את פנויה?"
"כן!"
"מחר בשמונה בבוקר, בסדר?"
הנהנתי.
"אני פזית, דרך אגב," אמרה, והושיטה את ידה. "וזאת סיגל, הבת שלי."
חייכתי אליה. "אני היילי. תודה על השוקולד," אמרתי. חיכתי לעצמי.
יצאתי מהחנות, והלכתי לגן של מיה.
וראיתי בחוץ את מיה.
עם גלי.
;){kind=link}