"תעיפי את הידיים המטונפות שלך מאחותי!" צעקתי, ורצתי אליה. היא ברחה בשניות אל מאוחרי הגן. זה לא הזיז לי, רק רציתי ללכת לאחותי. חיבקתי אותה חזק. "מיה, תקשיבי לי," התנשפתי, " אף אחד חוץ ממני לא מביא אותך לגן ולא מוציא אותך מהגן, ברור?" שאלתי. היא הנהנה. החזקתי חזק את ידה והלכתי מהגן.
בארוחת צהריים היה פסטה ברוטב עגבניות. מיה ישבה צמוד אליי. אכלתי במהירות וחיכיתי שמיה תסיים. אחרי זה עלינו לחדר במהירות. לא הסתכלתי על גלי. היא יכולה לקפוץ לי.
שיחקנו בדמקה כל הצהריים. בארוחת ערב היה מרק עוף. אחרי זה קילחתי את מיה והלכתי לישון איתה.
"היילי?"
"כן?"
"קצת קשה לי."
הסתובבתי אליה.
"אני כול הזמן צריכה להקשיב, ואני לא יכולה להקשיב כול הזמן.." לחשה.
"גם לי קשה." נאנחתי.
"אני מפחדת ללכת לחברות שלי, אני מפחדת שיהרגו אותי," אמרה.
"אף אחד לא יפגע בך," אמרתי. יצאתי מהמיטה וקרעתי את המזרן.
"אם מישהו ינסה לעשות לך את הדבר הכי קטן," אמרתי, "האקדח שלי יטפל בזה.
ראיתי שהיא קצת פחדה. החזרתי את האקדח וחזרתי לשבת לידה.
"לכי לישון, מיה. יש יום ארוך מחר."
בבוקר היו חביתות מגעילות. טניה נראתה משוגעת.
"אני לא מרגישה טוב," אמרתי.
"תישארי היום בבית," אמרה וניקתה בפראות את השיש.
לקחתי את מיה לגן וחזרתי לבית.
"אני צריכה לנשום אוויר. אני הולכת לטיול."
"ביי."
טניה הייתה מוזרה כול כך היום. בסדר, זה לא מזיז לי.
הלכתי אל החנות שוקולד במהירות.
פתחתי את הדלת, וראיתי את פזית מדממת על הרצפה.
;){kind=link}